במרכז התערוכה עומד רעיון הכמיהה לראשוניות. להיזכרות. לשוב אל המקורות, אל המקומות שבהם הדברים
היו נקיים ובהירים, חפים מ׳רעשים׳, שם משהו מתגלה ומתעורר.

​

אנו שואלות את עצמנו: מהו הגרעין הזה שבו הכל שקט וממנו מתחילה תנועה? תנועה לכיוון העבר,

אך גם חודרת לעמקי הנפש. היכן מצוי הלב?
תערוכה זו מבקשת לשים לב לאותם רגעים עדינים וחמקמקים שמעוררים בנו רטט ייחודי.

כל אחת מהאמניות מציעה פרשנות משלה לרגע המזוכך הזה-רגע המפגש בין החיצוני לפנימי, הנקבי לזכרי,

רגע הדלקת האור, רגע פעימת הלב העוברי הראשונה, רגע החיבור בין הישן והנטוש עם החדש והנוכחי, רגע הקו הנחרט על נייר, רגע הופעתה של אלומת אור על גזיר ירח.. רגעים שבהם מעשה האמנות מתהווה מתוך חומר.
ראשוניות היא אינה רק התחלה- היא מצב תודעתי. היא פתח לאינסוף.