תערוכת LIFE

בשנת 2008 יונתן, אחי הצעיר ממני בשנה ותשעה חודשים, נהרג בתאונה טראגית.

​

לקראת שנה למותו, ניסינו לחשוב על דרך להנציח אותו. זאת היתה תקופה בה מאות פליטים הגיעו לארץ

והילדים הקטנים שלהם שילמו מחיר מאוד יקר. ההורים היו יוצאים לעבוד מהבוקר עד הלילה ולילדים לא היו מסגרות -

הם היו נשארים בבתים צפופים , בלי השגחה מתאימה ובתת-תנאים.

 

מכיוון שאחי היה גנן ילדים ותמיד ראה את כל הילדים שהיו סביבו, גם את אלו שאחרים פחות ראו, אנו, המשפחה, החלטנו להתגייס למען ילדים שהחברה שלנו פחות ראתה בזמנו. החלטנו להתגייס למאמץ לעזור לפתוח את המועדונית הראשונה בדרום תל אביב המיועדת לסייע למבקשי מקלט וילדיהם. המועדונית היוותה מקום שבו הילדים יכולים להגיע אחרי הגן ולהישאר שם עד הערב כדי שלא יסתובבו ברחובות או יהיו דחוסים בדירות קטנות עם עוד הרבה תינוקות ללא מעש.

 

ואכן הצלחנו לגייס את הכסף ונפתחה “מועדונית יונתן”. עם הזמן עיריית תל אביב ראתה איך המועדונית פועלת ואת העבודה הטובה שהיא עושה, ונרתמה למאמץ בפתיחת עוד הרבה מועדוניות דומות בעיר.

 

לקראת 10 שנים למותו של יונתן, עלתה בי מחשבה להרים תערוכה שכל הכנסותיה ישמשו למען ילדי הפליטים.

 

המטרה שלי היתה שיוצגו יצירות שלי ושל אחותי, פולי פרנהאוט סופר המוכשרת, ובאותה הזדמנות, למצוא עוד אמנים מקומיים שיהיו מוכנים להתגייס למען המטרה הזו.

 

חברה יקרה לליבי, ליאת זיכרון-יפה, הסכימה להצטרף אלי, וביחד, התחלנו את המסע.

 

במטרה לעשות פרויקט אומנותי משותף עם ילדי מבקשי המקלט, הלכנו לבית ספר ביאליק רוגוזין שמרבית הילדים שלומדים בו הם ילדי מבקשי מקלט. המנהל דאז, אלי נחמה, הציע שנקים את התערוכה בתוך כותלי בית הספר והסכמנו.

 

התערוכה הגדולה אשר נפתחה ב-1 בנובמבר 2018, כללה עבודות של מיטב אמנים רבים אשר פתחו את ליבם למען המטרה. היא היתה פתוחה 10 ימים. מעל 100 אמנים הציגו בתערוכה. הילדים ממגמת אומנות בבית הספר אצרו את היצירות במרחב הבית ספרי יחד עם ליאת לאחר שעברו שעורים בנושא. ילדים מהשכבות הגבוהות נסעו למוזיאון תל אביב ושם עברו הכשרה איך להיות מדריכים במוזיאון.